רש"ש על בבא מציעא פ״ו

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא מציעא פ״ה ע״ב רש"ש על בבא מציעא פ״ז ע״א »

2 בבא מציעא פתח ↗

אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ: מָצָא פֵּירוֹת מְפוּזָּרִין, מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעִגּוּלֵי דְבֵילָה, כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם, מַחְרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים, וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר, וְגִיזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחִין מִמְּדִינָתָן, וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן, וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

3 רש"י על בבא מציעא פתח ↗

סוף הוראה - סוף כל האמוראין עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר כל אחד ואחד אומר טעמו ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה והקשו קושיות שיש להשיב ופירוקים שראוים לתרץ הם והאמוראים שעמהם וקבעו הכל בגמ' כגון איתיביה מיתיבי ורמינהי איבעיא להו והתרוצים שעליהן מה ששיירו אותן שלפניהן ואותן שאמרו לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם לא קבעום בגמ' על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי ובאו רב אשי ורבינא וקבעום:

4 רש"י על בבא מציעא פתח ↗

וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל - מקדשי סימנא דרב אשי אבינה סימנא דרבינא לאחריתם סימן סוף הוראה:

5 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי ״אֵין אוֹבְסִין״? אָמַר רַב יְהוּדָה: אֵין עוֹשִׂין לָהּ אֵבוּס בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ. מִי אִיכָּא כִּי הַאי גַוְונָא? אִין, וְכִדְאָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: לְדִידִי חֲזֵי לִי הַהוּא טַיָּיעָא דְּאוֹכְלַהּ כּוֹרָא, וְאַטְעֵינַהּ כּוֹרָא.

5 בבא מציעא פתח ↗

מַאי ״בַּרְבּוּרִים אֲבוּסִים״? אָמַר רַב: שֶׁאוֹבְסִים אוֹתָן בְּעַל כׇּרְחָן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁאֲבוּסִים וְעוֹמְדִים מֵאֲלֵיהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מְבִיאִין תּוֹר מִמַּרְעִיתוֹ בִּדְלָא אֲנִיס, וְתַרְנְגוֹלֶת מֵאַשְׁפָּתָהּ בִּדְלָא אֲנִיסָא.

6 בבא מציעא פתח ↗

אִם כֵּן, לִכְתּוֹב ״רַךְ טוֹב״, מַאי ״וָטוֹב״ – שְׁמַע מִינַּהּ לִדְרָשָׁה. אֵימָא תְּרֵי! מִדְּ״טוֹב״ לִדְרָשָׁה, ״רַךְ״ נָמֵי לִדְרָשָׁה.

1 גמרא רשב"ח בעל בשר הוה. לפלא שזה נעלם מהסה"ד שכ' על היוחסין שהביא דהיה בעל בשר לא מצאתי:

2 גמ' שם ככרין דנרד. מפרש"י נ"ל ברור שהי' הגי' לפניו כריכן דנרד ומפרש ליה מלשון כריכות בר"ה דר"פ אלו מציאות:

3 רש"י ד"ה סוף הוראה. אצל המשנה הראויה והשוה לה. כ"נ דצ"ל:

4 רש"י ד"ה וסימנך. מקדשי אל סימנא דר"א. כצ"ל:

5 גמרא ושמואל אמר שאבוסים כו'. עח"א ויל"פ דמשום חשש איסור פליג שמואל עי' ברמ"א יו"ד סי' לג ס"ט ועי' שבת קנה ב:

6 גמ' שם מדטוב לדרשה רך נמי לדרשה. לכאורה לא אתיא אלא כבר פדא בנזיר ה ב ולפמ"ש הרש"א בח"א אתיא ככ"ע ע"ש:

5 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

נמצא קוץ בושט לארכו או לרחבו ואינו תחוב בו כשרה אם אין עליו קורט דם מבחוץ טור והגה"מיי אבל אם הוא תחוב בו אסורה אפילו אין שם קורט דם דחיישינן שמא ניקב הושט והבריא ונתרפא ואינו ניכר: הגה ויש מכשירין אם אין קורט דם מבחוץ דלא חיישינן שמא הבריא הראב"ן והרא"ש והג"א בשם סה"ת וכן נהגו להקל בעירנו באותן אווזות שמלעיטין לעשות מהן שומן שיש תקנה בעיר לבדוק אחר נקיבת הוושט משום דשכיח יותר מסרכות הריאה ונהגו להקל בישב לו קוץ בושט אם אינו נקוב משני צדדים או שאין קורט דם מבחוץ ויש לדקדק בזה הרבה כי הוא איסור דאורייתא ויותר היה טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא מלבדוק ולהקל במקום דאיכא ריעותא:

6 נזיר פתח ↗

וּבַר פְּדָא אָמַר לָךְ: לֵיכָּא חַד מִינְּהוֹן דְּלָאו לִדְרָשָׁא? אֶלָּא מִדְּהָהוּא לְמִנְיָינָא, כּוּלְּהוּ נָמֵי לְמִנְיָינָא.

« רש"ש על בבא מציעא פ״ה ע״ב רש"ש על בבא מציעא פ״ז ע״א »